<h1>שאלות ותשובות למפרש קדמון בדיני שחיטה ובדיקה</h1>
<h2>דף ט.</h2>
שאלה למה דקדקו חז"ל באלו ה' דברי' המפסידי' את השחיטה יותר מדברים אחרים שמפסידין כמו כן או יותר, ומה ראו בהם. תשובה דע כי חז"ל ראו בדרך החכמה הדברים שמביאין את האדם לידי עבירה, והביאו רמזים בכל דבריהם כדי ליתן האדם את לבו וירחק מן העבירה, דע כי השהייה בהרבה מקומות מביאה את האדם לידי עברה, כמו שמצי' בעבדו של אברהם אבינו שנ' באליעזר [בראשית כ"ד] והאיש משתאה לה, ומתרגמי' וגברא שהי בה מסתכל, וי"מ לגנאי, ואף כאן הזהירו חכמים שלא לשהות מלעשות המצוה ויעשה במהירות, ועוד יש לנו סמך אחר מן התורה, שנ' [שם כ"ז] וצודה לי צידה, כתי' הה"א היתרה, ר"ל חמשה כמנינה רמז לו חמשה דברים שהם שהייה דרסה חלדה הגרמה ועקור. דרסה יש מפ' אותה ומוציאין אותה מן דריסת רגל, והיינו כמחתך צנון או קשות, ועוד בעבור שלא יראה שאנו עושין המצות בזדון, ובעבור זה הזהירו חכמי' שלא נחתוך בבת אחת שנראה כעושם בזדון. חלדה המלך (דוד) [שלמה] ע"ה אמ' [משלי כ"ח] מכסה פשעיו לא יצליח, והב"ה אינו רוצה באיש חנף, ר"ל מכוסה, כמו שא' המלך דוד ע"ה [איוב י"ג] כי לא לפניו חנף יבא, והב"ה לא נתן תורה לישראל בסתר אלא בגלוי, וכמו שתורה נתנה בגילוי כך רוצה הב"ה שיעשו המצות בגלוי, כדי שילמדו בני אדם המצות זה מזה, ועוד יש לנו רמז מן התורה, שנ' [עי' במדבר י"ט] ושחט את הפרה לעיניו, ר"ל לעיניו בגלוי ולא בסתר, ולשון חלדה מלשון חולדה הנכנסת בחורין ובסדקין, כך היא החלדה נכנסת בין סימן לסימן, ונקראת בלשון ערבי אל אכנו"ה, והיינו דאמ' [כ' ע"ב] חולדה הדרה בעיקרי הבתים. הגרמה בכל הקב"ה רוצה בהכרעות חוץ ממדת הרשעות שהוא רוצה שיחסר ולא ייתר, מענין צור למדין מן התורה, שנ' [שמות ל'] ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם מחציתו חמישים ומאתים, ואז"ל [עי' כריתות ה' ע"א] מי אינו יודע שמחצית חמש מאות חמישים ומאתים הוא, אלא מכאן שהב"ה רוצה בהכרעות ולא בתוספת הרעות, ועליו אחז"ל [ב"ב פ"ח ע"ב] השוקל שקל בשקל נותן את גירומיו, ר"ל הוא לשון המשקל ששוקלין בו את כל דבר צריך שיהיה יוצא מעט ממקומו לצד הקונה ולא לצד המוכר, ר"ל לחלק הקונה צרי' שיכריע לו המשקל מעט, והיינו דאמרי' נותן את גירומיו, ועוד אחז"ל [קידושין מ' ע"ב] לעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו חייב וחציו זכאי, עבר עבירה אחת אוי לו שהכריע את עצמו ואת העולם כלו לכף חובה, עשה מצוה אחת אשריו ואשרי חלקו שהכריע את עצמו ואת העולם כלו לכף זכות, ועל כן שנו חכמים שלא לגרום במקום הפסול לשחיטה, ולשון הגרמה בלשון ערבי אל ת"קלים. עיקר זה עקר גדול להדבק באמונתנו ולא נסור מאחרי אלקינו, לפי שאנו רואין שצונו שלא נאכל מן כל בהמה וחיה ועוף שהיא עקורה מן הסימנין שהוא דבר קטן, כ"ש שלא נדבק באומות העולם שהם עקורים ממנו, ועל זה יש עלינו חובה להדבק באלקינו ולא נסור ממצותיו ויקיים בנו מקרא שכת' [דברים ד'] ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כלכם היום.
<h2>דף טו:</h2>
שאלה אם כן למה אנו שוחטין בסכין יותר משאר הדברים החותכין. תשובה דע כי יש צריך דבר התלוש, ועוד שהיה מעשה בירוש' כשחלק המלך דוד חמשה חלוקי אבנים מן הנחל להלחם עם הפלשתי והיה כובע ברזל על ראשו של גולית הפלשתי, והכה דוד המלך לגלית הפלש', ואמרה האבן לכובע תן לי מקום ואכנס בראש הפלשתי, וענה הכובע לא אתן לך מקום בעבור יש', שאין משלימין עם הברזל שום מצוה, אם אתם אוכלין מסירין אותו מעל השלחן בשעת ברכת במזון, ואם עושין מזבח לא תניח עליהם ברזל, אמרה לו האבן כל זה שאתה אומ' מאריכין ימיו של אדם ואתה מקצרן, אבל תן לי מקום, ומכאן ואילך תהי זוכה לשתי מצות טובות, שמוהלין ושוחטין עמך, באותה שעה נתרצה הכובע ונתן לה מקום ומאותה שעה ואילך אנו שוחטין בברזל.
<h2>דף טז.</h2>
שאלה למה אנו שוחטין בתלוש ולא במחובר. תשובה דע כי רמז לזו מן התורה משו' שנ' [בראשית כ"ב] וישלח אברהם את ידו ויקח את המאכלת לשחוט, לשו' ליקוח ולא במחובר.
<h2>דף יז:</h2>
שאלה למה אנו שוחטין בסכין שאינו פגום. תשובה בעבור שלא יצער הבהמה או העוף משום צער בעלי חיים. ועוד למה אנו בודקין את הסכין משלש רוחותיה שהן פיה ושני צדדיה. תשובה כמו שא' הפסוק [ישעיה מ"א] איש אל רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. שאלה אם כן למה אנו בודקין את הסכין. תשובה דע שאמ' שאול המלך לאנשיו [ש"א י"ד] ושחטתם בזה ואכלתם מלמד שהראה להם סכין בדוק י"ב פעמי' כמנין ז"ה בגימט', ועוד שא' רחמ' [שמות ל"ד] לא תשחט על חמץ דם זבחי, חמ"ץ בגימט' כמו פגימ"ה, מלמד שכל השוחט בסכין פגום מעלה עליו הכתו' כאלו אוכל חמץ בפסח.
שאלה אם כן למה אנו בודקין בבשר ובצפורן את הסכין. תשובה מפני שהבשר דומה לושט ואת הצפורן דומ' לקנה.
<h2>דף כז.</h2>
שאלה מפני מה החמירו בבהמה לשחוט בה יותר מן העוף, וכי ושט וקנה לזה, וושט וקנה לזה. תשובה דע כי התורה הטילה לעוף בין בהמה לדגים, והדגים הוכשרו באסיפה לבדה, כמו שנ' [במדבר י"א] אם את כל דגי הים יאסף להם ומצא להם, והבהמה הוכשרה ברוב שנים לכל הפחות, אם נתן דין לעוף כמו הבהמה אי אפשר שכבר הוקש לדגים, ואם נכשיר אותו בלא כלום אי איפשר, שכבר הוקש לבהמה, הכיצד הכשרו בסימן אחד, ועוד שתמצא לעוף קשקשים ברגלו כמו קשקשי הדגים, ואם תאמ' היכן הטילו הכתו' לעוף בין בהמה לדגים, כתי' [ויקרא י"א] זאת תורת הבהמה והעוף וכל נפש החיה הרומשת במים, ועוד רמז מן הפסו' [דברים י"ב] כאשר צויתיך פי' כאש"ר נוטרייקון, כ' כל הצואר כשר לשחיטה, א' אחד בעוף, ש' שנים בבהמה, ר' רובו ככולו.
אם ישאלך אדם למה שוחטין, אמור לו שכך נצטוינו בתורה שנ' [דברים י"ב] וזבחת. שאלה הואיל שכך הוא למה אנו זובחין בצואר יותר ממקום אחר נחתוך אבר מאיברי הבהמה והעוף וימות בו. תשובה לכך נאמ' וזבחת במקום שזב המאכל והמשקה חתכהו, ועוד נאמ' ושחטת כלומ' במקום ששח חטהו כלו' חתכהו, ולשון חטהו לשו' טוהר כלו' תטהרהו באכילה, והוא מלשו' [ויקרא ט'] וישחטהו ויחטאהו כראשון, ועוד וחטא את הבית, ועוד מלשו' [תהילים נ"א] תחטאני באזוב ואטהר, הא למדת שבקנה נאמ' ושחטת, כי הקנה הוא מקום השיחה והקול, לכך נא' ושחטת, אבל בושט נאמ' וזבחת, לפי שהוא מקום המאכל והמשתה יזובו בו, והיינו דאמרי' במקום שזב חטהו לכך נאמ' וזבחת.
<h2>דף ל:</h2>
שאלה למה אנו צריכין הולכה או הובאה. תשובה דע כי רמזנו בתורה משו' שנ' [ירמיה ט'] חץ שחוט לשונם, כלו' כמו שיוצא החץ מן הקשת בהולכה לרוח אחת או בהבאה לרוח אחת, כך אנו צריכין לשחוט, אל תקרי שחוט אלא שחוט.
<h2>דף מב.</h2>
שאלה אם כן למה החמירו בושט יותר מן הקנה, שהושט פסיקתו או נקובתו במשהו, והקנה עד שיפסק רובו. תשובה דע כי עקר החיות בושט הוא ובושט נכנס המאכל ולא בגרגרת, ועוד שאם יקרה בושט שום מאורע מיד תמות הבהמה או החיה או העוף, ובקנה יכול לחיות. שאלה למה דקדקו החכמים באלו השני סימנין יותר מכל איברי הבהמה או העוף. תשובה דע כי העולם הזה דומה לושט שבו נכנס המאכל והמשקה, והעולם הבא דומה לקנה שבו נכנס הרוח בלבד, ועל כן אחז"ל שיזהר אדם בעולם הזה שיש בו תאות מאכל ומשקה כדי שילך לעולם הבא שהוא רוח, ויהיה רוחו ונשמתו בו תנוח.
<h2>דף מד.</h2>
שאלה אם כן למה החמירו בושט יותר מן הקנה, שהושט פסיקתו או נקובתו במשהו, והקנה עד שיפסק רובו. תשובה דע כי עקר החיות בושט הוא ובושט נכנס המאכל ולא בגרגרת, ועוד שאם יקרה בושט שום מאורע מיד תמות הבהמה או החיה או העוף, ובקנה יכול לחיות. שאלה למה דקדקו החכמים באלו השני סימנין יותר מכל איברי הבהמה או העוף. תשובה דע כי העולם הזה דומה לושט שבו נכנס המאכל והמשקה, והעולם הבא דומה לקנה שבו נכנס הרוח בלבד, ועל כן אחז"ל שיזהר אדם בעולם הזה שיש בו תאות מאכל ומשקה כדי שילך לעולם הבא שהוא רוח, ויהיה רוחו ונשמתו בו תנוח.
